- ממי
- לא ממי, ממה
- ממה
- מבית הדפוס של החיים
- הוא נסגר?
- כן, לרגל שיפוצים
- ואח"כ מה יהיה
- מפעל חיים
- מייצרים?
- לא , מעבירים
- מה?
- תנועה
- אני מבינה
גלריה בינימין,
"פתוח סגור פתוח"
אוצרת קרין מנדלוביץ
תערוכה קבוצתית
נובמבר 2012 על גבי פלטת חומר כבדה ועבה, כתבתי דיאלוג. הפלטה בחימר שחור האותיות מפורצלן לבן. בהתחלה חשבתי לכתוב מכתב פרידה, אבל זה הרגיש לי ארוך וכבד מדי. אז בהשראת יהודה עמיחי וחנוך לוין לקחתי את הטקסט לתערוכה והעברתי אותו לדיאלוג בין- מי יודע...
הדיאלוג אפשר לי להעביר את האינפורמציה מהר יותר וקצר יותר. כמו סמס.
אז הדיאלוג "הפתוח" על גבי חומר רטוב, אשר מתיבש ונסדק לאיטו בחלל הגלריה, בתקווה שלא יתפרק ויתפורר על רצפתה. "הסגור" הוא הפסל המוצב מעליו- דגם של פסל החירות אותו פיסלתי לפני יותר מעשר שנים, שעד לפני שבוע עמד לו איתן לא שרוף, רק יבש, מחכה. הוא היה אמור להתפורר בתוך מים כחלק מתערוכה ישנה בה פוררתי פסלים מחימר לא שרוף מתעדת את התהליך. הפעם סגרתי את התהליך והפכתי את הפסל עמיד לעולמים.
נקודה חדשה בחיים. מה שהיה, פרידה בעקבות למידה והתבגרות, והמשך פתוח למה שיהיה ממקום חדש ושונה.
וכן- אני אוהבת כל כך את החימר לא שרוף, חי, משתנה, רטוב, דביק, נדבק ובוצי, מסריח, מעלה עובש.... יש בתהליך השריפה משהו שהורג את החומר, צורב אותו ומקבע אותו לעולמים. יש גם מראות כאלו שאני אוהבת, אבל החומר החי נוגע לי ברגש כל פעם מחדש, בנשמה ובנשימה, במגע עם הגוף החם, הפועם.
תגובות
בשל האמור, מאוד מעניין ומרגש אותי לראות עבודות של אחרות שנוגעות בנושא הזה.